תקציר שיעור 4 של הקורס, כלכלה חברתית ומדיניות מוניציפאלית

סילבוס:
הרשות המקומית ומועצת העיר: מי אלו המנהלים את העיר?
- עו"ד בועז גור, חבר מועצת העיר חיפה
• המפגש יציג את הגורמים השונים המעורבים בניהול הרשות המקומית, ובמבנה הארגוני של הרשות
המקומית תוך דגש על תפקידם והשפעתם של חברי מועצת העיר.
______________

תקציר - נרשם במהלך ההרצאה ע"י דורון (28.5.15)

בהרצאה זו הוצגה המערכת הפוליטית הממוסדת תוך התמקדות על מידת ההשפעה שיש למערכת הציבורית מחוץ למעגל הממסדי.

שאלת ביניים מהקהל: מה המצב במפרץ חיפה?
המרצה: כעת ממתינים להכרזתו של השר החדש להגנת הסביבה (גבאי ממפלגת כולנו של כחלון). אם השר יכריז על מפרץ חיפה כאיזור מוכה זיהום אוויר יש לכך השפעה על תקציבים בכל הרמות, במדינה, בעירייות השונות במפרץ חיפה ומסביב לו.

שאלות מפתח: האם הדעות השונות של הציבור נשמעות במועצת העירייה? היש דמוקרטיה ברשות המקומית?

דיון בשלושה היבטים:
1. הצד המשטרי
2. הצד השלטוני
3. הצד המוסדי

1. הצד המשטרי

שר הפנים מקים ערים על פי חוק, כמוגדר בפקודת העיריות.

העיר מתנהלת באמצעות החלטות שלטוניות וחוקי עזר, המוגבלים לשטח השיפוט של העיר.

בנוסף על פקודת העיריות (המסדירה את דרך ניהול העיר) הנושאים המהותיים מוגדרים בחקיקה ראשית.

2. הצד השלטוני

כמעט כל נושא נקבע ברמת המדינה (חינוך, בריאות וכו').

תושבים בד"כ מזלזים או לא מכירים את הקשיים העומדים בפני ראשי ערים. דוגמה: אם השר להגנת הסביבה יכריז על מפרץ חיפה כאיזור מוכה זיהום אוויר תהיה לזה השפעה דרמטית על כל הרשויות המקומיות באיזור ועל תהליכי קבלת ההחלטות.

רוב ההסכמים קואליציוניים, אינם מפרטים דבר בגלוי.
זו פרקטיקה של הסתרה.

העדר שקיפות
דוגמה: לא ניתן לקבל פירוט תקציבים. עניין זה הודגם בשיעור קודם, השוואה בין תקציב כרמיאל לשנת 2015 לבין ספר התקציב של חיפה, שגם הוא אינו נגיש דיו. בעיריית ת"א הוקם בשנת 2008 פרויקט שנקרא תקציבולטור. כל הכספים מפורטים בגליונות אכסל, שמהם ניתן לגזור את התקציב בקלות. זה לא קיים בעייריות אחרות.

הערה מן הקהל: פרויקט התקציבולטור הוא תולדה של מאבק ציבורי עיקש במשך כ-8 שנים החל משנת 2000 (החברה להגנת הטבע ואח"כ חברות מועצה של מרץ) שהוטמע רשמית בעיריית ת"א בשנת 2008.

המרצה: הייתה קבוצה של אנשים שעשו את העבודה בהתנדבות תחילה ללא תקצוב ואז בא דוב חנין ושיכנע את רון חולדאי להטמיע את המערכת. עיריות אחרות אינן מאפשרות שיתוף נתונים תקציביים.

לפי פקודת העיריות כל הסמכויות נתונות לראש העיר, לפי התפישה הבריטית של תפקיד "הנציב העליון". מצד אחד ראשי ערים בישראל הם כמו "הנציב העליון" ומצד שני הם צריכים לרצות את כולם.

שותפי הקואליציה מקבלים תיקים עם תקציב שמתחדש כל שנה (תן וקח).

לא צריך לזלזל ביכולת שלהם להשפיע. בעולם של הפרטה אסור לעולם לחשוב בגישה של "תוציא את הכסף ותתן".

קווים אדומים לדוגמא: יש ערים כמו ראשל"צ שלא נותנים למשטרה להיכנס והאכיפה מוסדרת בעיקר ע"י השיטור העירוני. יש ערים כמו כרמיאל שראש העירייה לא נלחם מספיק, למשל על נגישות למכון MRI.

כל ראש עירייה צריך לשאול את עצמו מדי יום, האם עשיתי דברים שיגרמו לי להיבחר מחדש?

כל ראשי הערים לחיצים.

מועצת עיר אינו פורום שמקבל החלטות. חברי קואליציה לעולם לא יתווכחו בישיבת מועצת העירייה.

אם כן, מה חשיבות הישיבות הללו? - תושבים (כמוכם) צריכים להגיע ולהסתכל לנבחרי הציבור בלבן של העיניים.

לא כל חברי מועצת העיר הם "בובות". כדי שיוכלו להשפיע בדרכם הם חייבים להסכים בישיבות מועצת העירייה וכאן נכנס הלחץ של הציבור אם הוא מגיע לישיבות ומבקש לקבל תשובות לשאלות.

צריך להיות מודע לגודל מעגל ההשפעה הממשי של ראש העירייה, של חברי מועצת העיר ושל התושבים.

כל עיר נראית על פי ראש העירייה. חיפה נראית כפי שהיא נראית כי זה מה שחשוב לראש העירייה שלה. כך גם כרמיאל.

קשה להשפיע, "לאן האונייה שטה".

יש ערים שיש בהם ועדת ביקורת משמעותית שמנוהלת ע"י סיעת אופוזיציה חזקה.

התקציב ככלי מדיניות
אם רוצים להשפיע על התקציב השנתי הבא, הזמן המתאים להתחיל בפעילות הוא בחודשים יוני-יולי.

3. הצד המוסדי

הוצג שקף של מבנה עיריית כרמיאל

שליטתו של ראש העיר אינה מעורערת.

בכרמיאל ראש העיר משלם את התשלום הגדול ביותר לסגנית שלו (רינה).

בעיריית כרמיאל יש הרבה ראשי אגפים וזה עשוי ללמד על גישה מקצועית של "שירות ללקוח" (ייתכן שהביצוע אינו עולה בקנה אחד עם הגישה).

הכח של חברי מועצת העיר באופוזיציה הוא בעיקר במתן ביקורת.

הכח של חברי מועצת העיר בקואליציה, עשייה והשפעה יום-יומית על הנעשה בעיר.

היתרון שיש לפעילי המשמר המקומי הוא אי-תלות בגורם פוליטי. ההחלטה לשתף פעולה עם גורם זה או אחר יכולה להתשנות.

צריך להבין את המשחק הפוליטי ולהיכנס למגרש בעיניים פקוחות.

שאלות:

תלמה: התאכזבתי קשות מהיכולת של התושבים לפעול. יש בכרמיאל תאגידים קשורים שעושים ככל העולה על רוחם ולא ניתן להשפיע (דוגמה פרשת ביה"ס פלמ"ח). מה יכולים לעשות אזרחים שבאמת איכפת להם?

המרצה: עמותות ותאגידים עירוניים מוקמים כדי לפעול מחוץ למסגרת הביורוקרטית של העירייה ולטפל בנושאים חשובים באופן מקצועי. דוגמה: עמותה למען פיתוח תיירות.
בתאגיד עירוני החבות של חברי הדירקטוריון (גם אם הם חברי מועצת העירייה) גדולה יותר ממחויבותם כשהם מכהנים במועצה.
אחת הבעיות נעוצה בכך שאנו משווים את הנעשה בעיריות בשנים האחרונות למה שהיה בעבר, לפי חמישים שנה ומעלה. אז פעלו באופן חופשי יותר. היום יש מגבלות חוקיות והציבור יודע יותר.
הפתרון היחיד מול "חוסר האונים" היא התארגנות חוץ מוסדית של תושבים. קבוצת תושבים יכולה ללמד את עצמה להתנהל פוליטית (במרחב הציבורי).

ירון: יש מחקר על "חוסר אונים נרכש". הדרך היחידה לשנות את המנגנון, זה לחוות הצלחה. דוגמה בחיפה, פרויקט מסדה שהצליחו לקבל מהעירייה 10,000 ש"ח מתוך תקציב של שני מיליארד.

המרצה: דוגמה נוספת להצלחה שהיתה בחיפה זו התארגנות של תושבי רח' הלל. העירייה התנגדה לשפץ את הבתים במסגרת תמ"א 38 בהתבסס על התנגדות המשטרה לסגור את ציר רח' הלל לתנועה.
תושבי רח' הלל בחיפה התאגדו כולם והחלו להפגין במקומות ובזמנים שהכי כאב לראש העיר, עד שיונה יהב הכריז כי רח' הלל ישופץ. התושבים עבדו עם כל חברי המועצה.